אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' לונטר שמואל קבלנים בע"מ

פסק דין

ראשיתו של הליך זה בתביעה לסכום קצוב על סך 4,172 ₪ אשר הגישה התובעת, חברה לביטוח, כנגד הנתבעת בגין אי תשלום דמי השתתפות עצמית. ביום 22.11.00 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן וההליך התנהל כתביעה בסדר דין מהיר. בהתאם לתקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ינומק פסק הדין באופן תמציתי.

בתקופה הרלבנטית, הייתה הנתבעת מבוטחת בפוליסת ביטוח צד ג' אצל התובעת, שלפי תנאיה דמי ההשתתפות העצמית של הנתבעת הם 2,500$. ביום 20.12.07 היה רכבה של הנתבעת מעורב בתאונת דרכים בגינה הגיש צד ג' תביעה כספית בסך של 19,873 ₪ נגד הנתבעת. הנתבעת הפנתה את התביעה לתובעת, שהעבירה הטיפול בה לעו"ד יוליה שנקר (להלן – עו"ד שנקר). לאחר דין ודברים בין עו"ד שנקר לבין צד ג' ובמסגרת פשרה, ביום 16.2.09 שילמה התובעת לצד ג' סך של 4000 ₪.

לטענת התובעת, התשלום לצד ג' בוצע לאחר שנציג הנתבעת, אורי לונטר (להלן – אורי), הביע הסכמתו לכך והתחייב לשאת בהשתתפות עצמית בשיעור שלא יעלה על 4000 ש"ח. לטענת הנתבעת, לעומת זאת, שהושמעה מפיו של שמואל לונטר, אביו של אורי (להלן – שמואל) , אורי לא הביע הסכמה כאמור וממילא גם לא היה מוסמך לעשות כן, שכן שמואל הוא מנהל הנתבעת.

ביום 22.5.11 נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התובעת העידו עו"ד שנקר, שטיפלה כאמור בתביעה שהגיש צד ג' וגב' אורנה דריקס, אחראית על גביית דמי השתתפות עצמית אצל התובעת (להלן – דריקס) ומטעם הנתבעת העיד שמואל בלבד. בתום הישיבה נשמעו סיכומי הצדדים.

דיון והכרעה

כפי שציינתי לעיל, הנתבעת מכחישה את עצם השיחות שקיימה עו"ד שנקר עם אורי. לאחר ששמעתי את עדותה של עו"ד שנקר ועיינתי בראיות שהוגשו לעיוני, שוכנעתי כי התובעת הוכיחה ברמה הנדרשת כי עו"ד שנקר שוחחה טלפונית עם אורי וקיבלה הסכמתו הן לעצם התשלום לצד ג' והן לעצם קבלת השתתפות עצמית בסך 4,000 ₪ מהנתבעת.

עו"ד שנקר העידה בפניי, עדותה לא נסתרה בחקירה נגדית ומצאתי אותה מהימנה, שכן עדותה נתמכת בתרשומת שערכה בזמן אמת בנוגע לכל אותן שיחות עם אורי, בהתאם לשיטת עבודתה ואלה מדברות בעד עצמן:

(א). בתרשומת מיום 14.1.09 ציינה עו"ד שנקר כי: "עם אורי לוונטר – מסכים לשלם סך של 4000 ₪ וזהו" (ההדגשות במקור) (מסמך 3.3. לתצהיר גילוי מסמכים).

(ב)בתרשומת מיום 26.1.09 ציינה עו"ד שנקר כי: "עם אורי לונטר – הודעתי שהמחלוקת היא 1,500 ₪ מטעמנו בערך ושעלול לשלם בסוף את מלוא ההשתתפות העצמית 2,500$. הוא לא מוכן שקל מעבר ל- 4000 ₪. הודעתי על מועד הדיון. יתייצב קיבל מספר טל' נייד שלי" (סעיף 3.4. לתצהיר גילוי מסמכים).

עדותה על עו"ד שנקר בדבר קיום השיחות עם אורי ותוכנן של השיחות מלמדים על דין ודברים מתפתח בין עו"ד שנקר לאורי, במסגרתו הוסבר לאורי כי במידה ותביעת צד ג' תתקבל, הנתבעת תישא במלוא ההשתתפות העצמית בסך של 2500$, ואילו אורי מצידו הודיע כי הנתבעת מוכנה לשלם 4,000 ₪ בלבד "וזהו". הטענה המשתמעת שלפיה עו"ד שנקר בדתה את אותו דין ודברים נדחית על-ידי מכל וכל.

חיזוק נוסף לעדותה של עו"ד שנקר ולראיות שפורטו, ניתן למצוא גם בעדותה של דריקס, המתייחסת לעצם הניסיונות לגבות את דמי ההשתתפות העצמית לאחר התשלום לצד ג'. מעדותה של דריקס, אשר נתמכת בתרשומות מזמן אמת שערכה במסגרת דו"ח מעקב טיפולים (סעיף 3.4. לתצהיר גילוי מסמכים), עולה כי אף היא שוחחה טלפונית עם אורי במספר הזדמנויות, בהן הבטיח לשלם את דמי ההשתתפות. עפ"י דו"ח המעקב, בימים 23.8.09 ו- 30.8.09 אורי הודיע טלפונית לדריקס כי ""הכין המחאה ושולח בדואר, התעכב בגלל חופשה" . בכל השיחות הנ"ל, משתמע מדבריו של אורי כי קודם לכן ניתנה הסכמה לתשלום, כפי שנטען על-ידי עו"ד שנקר. רק ביום 3.12.09 חל שינוי מפתיע בעמדת הנתבעת, אז ציינה דריקס כי "המבוטח מתעלם מטלפונים".

אל מול הראיות המוצקות שהציגה התובעת בדבר קיומן של השיחות עם אורי, לא השכילה הנתבעת להציג ראיות נגדיות. בישיבה המקדמית הודיע שמואל כי הוא עד ההגנה היחיד ובלשונו "אין לי משהו להוסיף מעבר למה שהגשתי ואני מבקש שהתצהיר שהגשתי בתמיכה להתנגדות ישמש כתצהיר העדות הראשית שלי" (עמ' 3 ש' 11). העובדה שהנתבעת לא צרפה תצהיר מטעמו של אורי פועלת לחובתה בהקשר האמור על כל המשתמע מכך.

לאור האמור, אני קובע כי עו"ד שנקר שוחחה עם אורי וזה האחרון הביע הסכמה לכך שהנתבעת תשלם לתובעת דמי השתתפות עצמית בסך 4000 ₪.

טענתה השנייה של הנתבעת מתייחסת לסמכותו של אורי ליתן הסכמה בשם הנתבעת. לטענת הנתבעת, שמואל הוא מנהל הנתבעת ובעל השליטה בה ועל כן הוא המוסמך היחיד ליתן הסכמה כאמור.

גם בהקשר זה, הוכיחה התובעת, ברמה הנדרשת, כי בדין פעלה בעת שקבלה את הסכמת הנתבעת לשלם לצד ג', באמצעות אורי, ופעלה לפיה. עו"ד שנקר העידה על כך שקיבלה את תיק התביעה של צד ג' לטיפולה וכי עיון בו לימד כי אורי הוא נציג הנתבעת, שכן "ההתכתבות הייתה בין התובעת לאורי" (עמ' 7 ש' 7 לפרוטוקול) וכן כי הוא הגורם שהפנה את תביעת צד ג' לתובעת וביקש ממנה לטפל בה (עמ' 8 ש' 8 לפרוטוקול). יוער כי גם שמואל, בחקירתו הנגדית, לא שלל את האפשרות כי אורי הוא זה שהפנה את תביעת צד ג' לטיפולה של התובעת (עמ' 11 ש' 7 לפרוטוקול).

יתרה מכך, עו"ד שנקר הציגה חוזה שנחתם בין הנתבעת לבין חברת החשמל מחודש ינואר 2007, בהקשר אחר, בו צוין כי חתימתו של אורי בשם הנתבעת מחייבת את הנתבעת וכן כי אורי הוא המוסמך לחתום בשם הנתבעת (סעיף 3.4. לתצהיר גילוי מסמכים). לטענתה, גם הסכם זה מלמד כי אורי היה מוסמך לחתום בשם הנתבעת.

זאת ועוד, בשיחה הטלפונית מיום 26.1.09 בין עו"ד שנקר לבין אורי, שפורטה על-ידי בסעיף 5(ב) לעיל, הודיע האחרון כי הוא שיתייצב בבית המשפט בשם הנתבעת לדיון בתביעה של צד ג'. עובדה זו, לטעמי, מצביעה גם היא על מעמדו של אורי אצל הנתבעת ועל כך שבדין פעלה התובעת עת ראתה בו נציג מוסמך ורשמי.

גם עדותו של שמואל בהקשר הנדון תומכת בגרסת התובעת, שכן גרסתן עברה תהפוכות ותמורות, עד אשר לא ניתן ליתן בה אמון. בתחילת הדרך (בתצהיר ובהתנגדות) נשמעה עמדתו הנחרצת לפיה רק הוא (שמואל) מוסמך לפעול בשם הנתבעת ורק בהמשך הודה כי אורי כיהן כמנכ"ל משותף בנתבעת בשנת 2005 (עמ' 10 ש' 27) או בין השנים 2004 עד 2006 (עמ' 10 ש' 29).

יתרה מכך, גרסת שמואל שלפיה אורי הפסיק לפעול בשם הנתבעת בשנת 2006 לא מתיישבת עם החוזה שהוצג לעיוני בין הנתבעת לבין חברת החשמל, משנת 2007, שם כאמור מצוין כי חתימתו של אורי תחייב את הנתבעת ועם העובדה שאורי הודיע על כוונתו להופיע בבית משפט בשם הנתבעת בשנת 2009.